היו אלו ימים של חורף, צוות האבוקדו של הקיבוץ בדיוק סיים הרמת כוסית מסורתית לכבוד חג החנוכה והעובדים חזרו לעבודה. "אביעד" צעק יוחאי, "אתה לא חושב שזה עולה כסף? ככה להעיף בוטנים לכל עבר?", אביעד הסתובב ודפק בו מבט "מה יש לך? אפשר לחשוב... זה לא שאני זורק פה פיסטוקים או קשיו, כולה בוטנים!". "כן" אמר יוחאי "אבל ראובן קנה את זה בכל-בו, וזה שה"אבוקדו" משלם זה לא אומר שאתה צריך לזלזל!". אביעד רצה לדפוק בו מכות אבל אז הוא נזכר שהוא שנתיים יותר צעיר וחוץ מזה, "מכות" של קיבוצניקים זה יותר כמו "התגוששות קלה" (וטוב שכך). "אני לא מזלזל" אמר אביעד "אני רק חושב שבתור אחראי הענף ראובן יכול לגלות קצת יותר יצירתיות ולא להביא כל חג יין זול, בוטנים, במבה, זיפ ודובשניות!" הוא המשיך "אם אני הייתי אחראי, לפחות הייתי מביא בוטנים אמריקאים או קבוקים וצ'יטוס". יוחאי שהיה בחור מאוד מחושב ישר הגיב "איזה ליצן אתה, כל הסיפור הזה הוא מ-1989 וצ'יטוס הומצא רק ב-94, חוץ מזה אם ראובן יביא פיסטוקים, אתה יודע איך ידברו בקיבוץ!". "שידברו כמה שרוצים, אני שמעתי שבמסיבת הפרידה של נחום מהמכוורת היו אפילו ערגליות". "אין מצב שיאשרו להם לקנות ערגליות מהתקציב של הענף וחוץ מזה, למה לנחום לעזוב את המכוורת?" שאל יוחאי. "מה, לא שמעת שהציעו לו להיות אחראי על המחסן מסמרים?" אמר אביעד ויוחאי מיהר להגיב. "אתה רציני?! אתה רוצה להגיד לי שיחזקאל כבר לא במסמרים ועכשיו אני צריך לבקש מנחום כל פעם שאני צריך ברגים למרססת?". "לא" הרגיע יוחאי "פיצלו את הענף לשניים. המסמרים והניטים אצל נחום וברגים ושייבות נשארו באחריות יחזקאל". לשמחת הקוראים השיחה נקטעה ע"י זיאד שהתקרב במהירות עם ה"הולדר" (רגע של ידע כללי: הולדר הינו טרקטור מפרקי כך שכשמסובבים את הגלגלים הקדמיים חצי טרקטור זז ביחד איתם. בשנות ה-80 חברת הולדר מכרה יותר מ15,000 יחידות לקיבוצים בישראל ועד היום אנשים לא מבינים את גודל העוקץ. מצ"ב תמונה). זיאד היה מתנדב ערבי. לא צוחק איתכם! מתנדב ערבי! (אמיתי לגמרי). לגד"ש (גידולי שדה) שלחו מתנדבים מדנמרק, בפרדס שתי מתנדבות משוודיה, במכונת כלים הקנדים ולאבוקדו שלחו מתנדב ערבי, איזה יופי! נכון שהוא עובד טוב אבל לא מגיע גם לנו קצת הווי ובידור. לפחות זיאד ניסה לפצות בכל מיני סיפורים מוזרים, כמו הסיפור שהוא עשה טיול עם טרקטור וכמה בחורות ובדרך נשבר להם הפין בטחון שחיבר את העגלה, אז חבר שלו מהכפר שם את האצבע שלו במקום, עד שהם הגיעו הביתה. או שפעם הקיש צפע את חבר שלו ברגל ומרוב שהעור שלו היה קשה (כי הוא היה הולך יחף) הוא לא שם לב שהקיש אותו נחש והנחש נשאר תלוי לו על הרגל והוא לא הבין למה כולם מסתכלים עליו כשהוא חזר לכפר. גם היו לו כל מיני שאלות על סליקים של נשק ומפות של הקיבוץ והוא גם היה מצלם המון. שום דבר חשוד, יכול להיות שהוא סתם רצה לזיין מתנדבות. מה שכן, ביום העצמאות הוא הביא ל"אבוקדו" קצת כבוד כשהוא זכה מקום ראשון ברוורס עם עגלה, אחרי שהובסנו במשיכת חבל ע"י הגד"ש. הגד"ש אח"כ הפסידו לפרדס שקשרו את מנחם כעוגן בקצה החבל ורק חיכו שהחברה מהגד"ש יתעייפו. מנחם היה ענק, הוא שקל איזה 300ק"ג. משהו כמו איגור מהסרטים של יהודה ברקן. כל צעיר שהיה מתחצף הוא היה דורך לו על הרגל. פעם אחת הוא שבר לינון את הרגל וקראו לו לבירור במזכירות. האמת שינון באמת היה חוצפן, הוא היה מתקשר אליו באמצע הלילה ושר לו "היי היי היפו, סבא שלך קופיקו, אמא שלך היפופוטם ואתה חמור קטן". ינון היה ילד מניאק. הוא היה נוהג לגנוב את שקיות התחתונים מהמכבסה ולפזר את התחתונים בכל הקיבוץ. האמת... שממש אין לי יותר מה לכתוב. צ'או.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה