ואלס עם באדיר

מבוסס על סיפור אמיתי (כל השמות בדויים אבל מאוד קרובים למציאות!)

השמש זרחה בחמימות אביבית למרות שהיה זה אמצע ינואר. אף אחד לא ציפה את שעומד להתרחש ולא היה ולו שמץ קל של רוחות שליליות באויר. לימור וליעם עברו דירה בתוך הקיבוץ ומושיק  (אבא של לימור) החליט לצ'פר את הזוג המקסים בפלאזמה חדשה (* אני רוצה בהזמנות זאת להזכיר לכולם לא לקנות מוצרי חשמל של HP, יש להם חרא של שירות... אל תגידו שלא הזהרתי אתכם) . סליחה על ההפרעה... בואו נחזור לסיפור. מושיק וברכה (אמא של לימור) גרים במרכז הארץ ולכבוד הגעתם הוחלט להזמין את כל המשפחה לארוחת צהריים ולימור הופקדה על הבישולים.

ב 11:00 בצהריים לימור וליעם כבר סיימו את כל ההכנות וריח הבישולים הנהדרים התערבבו בטבעיות  עם ניחוח הפיצ'ולי של תכשיר שטיפת הרצפה. הכל התחבר נפלא ואפילו סיר האורז שנשרף בבוקר כבר נשכח. ליעם שכבר שבוע לא ישן מרוב התרגשות, אפילו הזמין מבעוד מועד ממיר היי-דפינישן של הוט כדי להעצים את חנוכת הפלזמה. מושיק וברכה הגיע מוקדם ונכנסו עם האוטו עד הכניסה לבית. מרקו החירש עוד הספיק לצעוק עליהם "למה אתם עולים על הדשא חוליגנים!" (מאז שהוא עבד בנוי אי שם בשנות ה-60 הדשא זה נושא רגיש אצלו). אבל מושיק לא התרגש הוא פתח את חלון האוטו וענה לו עם חיוך מלא התרגשות "חביבי, אתה יודע מה יש לי פה באוטו?! יש לי פה פלזמה! חדשה בקרטון!" מבלי להסס הוא ירד מהאוטו ופתח את דלת הבגאז' כדי להשוויץ בפני מרקו שאותו בכלל לא הכיר. ברכה צעקה מהאוטו "די מושיק תעזוב אותו!" אבל מושיק כבר היה באמצע ההסבר וכבר הגיע לשלב ריבוי הכניסות והיציאות של הטלוויזיה (סליחה, פלאזמה). מרקו דווקא הקשיב בהתעניינות, מה כבר עוד יש לו לעשות  בשלב זה של היום, ללכת להביא דואר או שקיות תחתונים מהמכבסה?! השיחה הסתיימה בלחיצת יד, ומושיק הבטיח למרקו שבפעם הבאה שהוא מגיע לקיבוץ הוא בא אליו כדי לטעום את הזיתים שהוא עושה. ליעם ומושיק הורידו את הטלוויזיה מהאוטו ובעוד הם פותחים את הקרטון בהתלהבות, ברכה נכנסה למטבח והתחילה לטעום ולהתפעל מבישולי לימור. לאחר ההתקנה שערכה בדיוק 3 דקות (כל החוטים הוכנו לילה לפני), ליעם רצה להדליק את הטלוויזיה אך מושיק לא הרשה לו, הוא לקח מפת שולחן ופרש אותה על הטלוויזיה. הוא רצה שחנוכת הפלזמה תתבצע כשכולם יהיו נוכחים. עד 1:00 בצהריים כבר כולם הגיעו. אמא ואבא של ליעם, אחות שלו עם שתי הבנות וכל האחים של לימור הגיעו. וגם דודה חנה הגיע כי היא בדיוק היתה בנופש פנסיונרים מטעם המשטרה במלון באחד הקיבוצים הקרובים, אז ליעם קפץ להביא אותה. מושיק דרבן את כולם איכשהו להידחס לסלון והיה נדמה שהסיטואציה הדחוסה לא היתה מביישת אפילו מיניבוס ילדים של כפר זה או אחר. ואז הגיע הרגע.... לאחר נאום קצר של רבע שעה שכלל בתוכו גם איחולים לעתיד וגם הסבר קצר על הפלאזמה, מושיק הואיל בטובו להסיר את הלוט. מושיק הכריז "בואו נעשה הגרלה מי ידליק ראשון" אבל ברכה כבר עיבדה סבלנות וחטפה לו את השלט מהיד. היא הדליקה את הטלוויזיה וכולם בהו בהתרגשות. ליעד מיהר להעביר לערוץ היי-דפינישן כדי להרשים! אך יונתן הקטן לא היה קל להרשמה "מה מעניין אותנו ולנסיה נגד סרגוסה משנת 98? יש עכשיו דרבי בשידור ישיר!" וליעם מיהר להגיב "אבל זה לא היי דפינישן, מה זה שווה?!". מסתבר שיונתן הקטן אומנם היה רק בן 9 אבל כבר עשו לו הסבה ליונתן החוצפן "יהללה גם כן אתה עם היי דפינישן פה והיי דפינישן שם, תשחרר..." (הוא גם היה ערס קטן). רונית (אמא של יונתן) ישר מיהרה להגיב "יונתן תשתוק, לא מדברים ככה לדוד ליעם! מאז שהוא הפחיד אותך כשהיית בן 5 אתה ממש לא נחמד אליו" ויונתן המשיך בשלו "איך את היית מרגישה אם היה נכנס לך מישהו באמצע המקלחת עם מסיכה של פרדי קרוגר?!". ברכה ישר שינתה נושא "עזבו כדורגל, בואו נשב לאכול ואח"כ נראה את "ואלס עם באדיר", הורדת את זה מהאינטרנט, נכון ליעם?!". ליעם פתאום נזכר "אה כן, הורדתי את זה אבל לא צרבתי עדיין, אני יצרוב את זה בזמן שנאכל ארוחת צהריים"

המשפחה התיישבה לארוחת הצהריים וכולם החמיאו מאוד לבישולים של לימור, במיוחד לקדרה.

או קיי... תראו... בשלב זה אני ממש לא רוצה להמשיך את הסיפור הזה אבל יש לסיפור מוסר השכל ואותו חשוב לי שתלמדו! אז בואו פשוט נגיד שכשאתה מוריד איזה סרט מהאינטרנט, חובה לבדוק אותו לפני שצורבים. ואם כבר צרבת?! אז תבדוק אותו קודם על המחשב! ואם לא בדקת אותו קודם על המחשב אז רצוי שתידלק אצלך נורה אדומה ברגע שאתה רואה כותרות בגרמנית!!!

* מוקדש לשושנה משירות לקוחות HP – אמרתי לך שהנקמה תבוא וזאת רק ההתחלה!