"יש בוף? איפה?" שאל גדי ועיניו זהרו בהתלהבות כאחד שהרגע מצא פוג נדיר בתחתית חבילת צ'יטוס. יזהר הסתובב אל גדי ודפק בו מבט משולב של בוז ורחמנות "איזה בוף בראש שלך? על מה אתה מדבר?". גדי כבר היה דלוק מעצם המחשבה "נו, אתה הרגע אמרת שיש בוף!". "אני?!?" התפלא יזהר "אמרתי בופון!". "סבבה" המשיך גדי "בוף, בופון, בופונצ'יק, העיקר שיש מה לעשן". יזהר התבונן בגדי בהלם כמו מישהו שראה בפעם הראשונה את הפרסומת לגולדסטאר עם משה דץ. "בופון! השוער. אתה יודע... אנחנו פה רואים כדורגל, איטליה, תורכיה... יו נו?!" גדי הביט ביזהר במבט חלול וכעבור שניה אמר "תגיד יזהר... קאזים קאזים זה אח של עזאם עזאם?". "כן גדי. בדיוק כמו שמוש בן-ארי הוא אח של מוש השור". גדי חשב לרגע ואמר "הבנתי... מצחיק... משחק מילים כזה... יש לי גם אחד... איך קוראים לאחות של ג'ובאני רוסו?". "נו איך..." השיב יזהר "דיאנה רוסו.... מצחיק הא?". "לא...." ענה יזהר באדישות "איכפת לך אם נמשיך לראות את המשחק?!". "טוב... אז תעביר את הפיצוחים". "קח" אמר יזהר והעביר לו את הצלוחית "אבל אם אני טופס אותך דג רק את הפיסטוקים, אני לוקח לך את הקערה. על כל פיסטוק או קשיו אתה חייב לפצח לפחות 3 גרעינים שחורים, זה החוק." "טוב" אמר גדי "תעביר לי את הציבורית". כעבור מספר דקות נכנסה ירדנה לדירה והתיישבה "אתם באים לתערוכת נעליים באולם ספורט מחר?" שאלה ויזהר מיהר להשיב "לא פלא שכל הקיבוצניקים "מאותגרי אופנה". פעם בשנה אוספים את כל עודפי הנעלים בארץ ומוכרים אותם לקיבוצניקים. כמו בשנות ה-80, מכרו לקיבוצניקים את כל נעלי ה"טרקלין" וה"פלדיום" כי אף אחד לא היה מוכן ללכת איתם. אח"כ איזה מפעל חולצות נתקע עם חולצות פלנל משובצות שאף אחד לא רצה, אז מכרו אותם לכל מחסני הבגדים בקיבוצים". ירדנה שהרגישה צורך לגונן על עברה "נעלי טרקלין היו בכל הארץ לא רק בקיבוצים". "את חושבת?" שאל יזהר והמשיך "ומה עם נעלי קיפי?". "מה זה נעלי קיפי?" התערב גדי. "נו... הנעלי בית החומות האלה כמו של קיפי מרחוב סומסום, הקיבוצניקים הפכו אותם לנעלי יציאה לגיטימיים". "אההה.... אני זוכרת, זה היה להיט, רק שאם היית דורך בטעות בשלולית, הלך עליך ועל נעליך!, איזה קטע יצא לי חרוז!". "כן" המשיך יזהר "והסוליה היתה מתפרקת". גדי ניתר ממקומו בהתלהבות "איפה סוליה, יש סוליה? אני רוצה...."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה