"יש לי רעיון לסיפור בשבילך" הכריז איתי בעוד הוא טובל מנת צ'יפס גדולה בשמן הרותח. "כתבת סיפור?" שאלתי בהתפעלות ואיתי המשיך "לא, לא כתבתי אבל יש לי רעיון מעולה לסיפור שאתה יכול לכתוב!". "וואלה?! שוט..." אמרתי והייתה לי הרגשה בלב שמכאן אין דרך חזרה ומכאן כל תפיסת עולמי הולכת להשתנות, אבל...מה כבר יכול להיות. "זה הולך ככה" התחיל איתי ועיניו הנוצצות מהתלהבות פיתחו בי ציפיות לסיפור ברמה של אוסטרובינובסקי (בקיצור, איזה סופר עם שם מסובך) לא פחות. "הסיפור הוא על בחור שמחפש את התרנגול שלו". אחרי המשפט הזה היה נדמה שהעולם עצר מלכת, למרות שהפאב היה מלא ורועש היה נדמה שרק אני ואיתי נמצאים ביקום. איתי הסתכל עלי, אני הסתכלתי עליו, איתי המשיך להסתכל עלי ואני המשכתי להסתכל עליו בקוצר רוח לשמוע את המשך הסיפור. אחרי כ-2 דקות של הסתכלות הדדית אמרתי "כן ו...? הוא מחפש את התרנגול שלו ו...?". "מה?! לא מספיק?! לא סיפור גדול?! אתה קולט?! הוא מסתובב בחוץ ומחפש את התרנגול שלו וכולם בבתים שלהם רואים טלוויזיה או משהו כזה". הסתכלתי מאחורי ומצדדי כדי לוודא שאף אחד לא קשוב לשיחה המרתקת, סרקתי את המטבח במהירות לוודא שיהודה ברקן לא מסתתר מאחורי התנור ואז צרחתי "הצ'יפס נשרף" וכשאיתי הסתובב לכיוון הצ'יפסר ברחתי כל עוד נפשי בי. רצתי הביתה בחושך בפאניקה מוחלטת כמו שרצים כשחבורת מחבלים רודפת אחריך, נפלתי, נחבלתי, קמתי והמשכתי לרוץ באמוק מטורף. כשהגעתי הביתה, חבול מתנשף ורועד רשמתי לעצמי הערה "לדבר עם ליאור ולבחון מחדש את תהליך קבלת עובדים חדשים לפטריה". ואז הלכתי לישון...
בבוקר כשהתעוררתי, פתאום נפל לי האסימון. הרעיון של איתי היה כ"כ גאוני שלא קלטתי אותו בהתחלה ולקח קצת זמן להבין שמדובר באחד הסיפורים היותר מרתקים ששמעתי ואז התחלתי לכתוב...
הסיפור – היו היה בחור חביב שקראו לו יחזקאל. יחזקאל היה בחור צנוע ונחמד, כל עולמו סבב סביב ברוך, התרנגול שהוא גידל בחצר ביתו ואותו היה מאכיל בדורה איכותית ולחם רטוב. ערב אחד כשיחזקאל חזר מעבודה חשכו עיניו, ברוך נעלם! יחזקאל הסתובב בכל הקיבוץ וחיפש את ברוך, כולם היו בבתים שלהם וראו טלוויזיה אך יחזקאל המשיך לחפש את ברוך במשך כל הלילה..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה