לפני שנתחיל בסיפור שיוביל אותנו למסע קסום של כלום אני רוצה לנצל במה זו לתת לכל אחד ואחד טיפ חשוב לחיים שלמדתי על בשרי ועד היום אני נושא את הצלקות. חלפה בערך שנה מאז האירוע ורק עכשיו אני מרגיש בשל ושלם לשתף אתכם. תפנימו טוב טוב את דבריי ותוכלו להימנע מעוגמת נפש והרבה סיוטים בלילה.
טוב................. האמת אחרי קצת מחשבה הגיונית, החלטתי שאני עדיין לא ממש בשל לספר לכם את כל הסיפור במלואו (יבוא יום והסיפורים האלו יכולים לצוץ מן העבר ולרדוף את צאצאי עד כדי נידוי מוחלט של החברה). אך עדיין אני מרגיש שיש לי אחריות מוסרית כבן-אדם הומאני ומתחשב להזהיר אתכם ולגלות את אחד הסודות היותר שמורים מעולם התעופה ולהזהיר אתכם שגובה רב גורם לעצירות ! (או "ראש צב" כפי שאני מעדיף לומר). ואם אתם מחליטים לעשות את מס' 2 באמצע טיסה אז לפחות כדאי לבדוק שהתא שנכנסתם אליו אינו היחידי שפועל במטוס. ואם כבר בכל זאת החלטתם ללכת על זה, אז תחשבו טוב. כי ברגע שזה מתחיל לצאת, אין דרך חזרה!!! אין לכם מושג איך זה לצאת מהתא אחרי 15דקות (שנראו כמו נצח) ולגלות תור אין סופי של אנשים שמגיע עד סוף המטוס. אתם בטח חושבים שזה לא כזה נורא, אבל במטוס שהוא לא בדיוק 747 (איזה אוטובוס בולגרי עם כנפיים) לא תמיד יש מעברים מספיק רחבים באמצע (ואז אתה חייב להשתמש בתרגילי האקרובטיקה שרכשת בימים שהיינו משחקים טוויסטר). וכשאתה עובר מול בן אדם שחיכה 15 דקות עם שלפוחית מתפוצצת זה לא כ"כ נעים ולא רק השלפוחית הופכת להיות רגיזה. איך שלא תנסו, מבטיכם תמיד יפגשו (וממש מקרוב) ותאמינו לי את הפרצופים הזועמים האלה אני זוכר אחד-אחד. הם לא יוצאים לי מהראש! ואם זה לא מספיק.... אז בשלב שכבר התקרבתי וראיתי את האור בקצה (בצורת מושבי במטוס), הסתובב בני הבכור, נעמד על הכסא וצועק לי "נו אבא, כמה זמן לוקח לך לח**ן, אוטוטו נוחתים". עד היום אני מתעורר באמצע הלילה ושומע את המשפט הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה