רון מצא מטמון

לפני קריאת הסיפור מומלץ להצטייד בשקית ניילון (לא בשקית מנייר).

היתה זאת שנת 1992, שנת שיא במכירות של מפעל נעלי הפלדיום. במתפרה של קיבוץ עמיר עבדו שעות נוספות על מנת לספק את  הביקוש ההיסטרי לחולצות ה"בייסבול" האופנתיות (הסבר קצר לצעירים שלא זכו ללבוש חולצה אופנתית זו: חולצת בייסבול הינה חולצה לבנה עם שרוולים בצבעים שונים המכסים את המרפק ואז נגמרים סתם כך, כאילו נגמר הבד ולא, לא ברור מי החליט לקרוא לזה חולצת בייסבול). אפשר להמשיך בסיפור? תודה. 

היה זה יום שלישי באמצע שנת הלימודים וכיתת "ברוש" יצאה לטיול לנחל שורק. היו אלו ימים שמזגן באוטובוס היה יותר נדיר מקלף "רון מצא-מטמון" (מ"חבורת הזבל" כמובן) ודאודורנט "אדם" היה רב-מכר בקרב בני נוער תתרנים. ההיררכיה באוטובוס הייתה ברורה. ה"מגניבים" יושבים מאחורה והחנונים עם הציונים הטובים יושבים מקדימה ומלקקים למורים. חוץ מיהודה האלרגי, שישב תמיד במושב הקדמי ביותר. יהודה אמנם לא היה מגניב ובטח לא תלמיד מצטיין אך בגלל שהיה מתעטש כרוני אף אחד לא הסכים שהוא יישב מאחוריו, בואו נגיד שג'ל בשיער עוד לא היה באופנה (אם אתם מבינים אותי). גבע ונחום שהיו "סמי-מגניבים" (הסבר קצר: תלמידים בינוניים שהולכים לישון מאוחר, לא מלשינים אך גם לא מעורבים ברוב מעשי הקונדס) ישבו במרכז האוטובוס וניהלו שיחת נון-סנס של בני נוער משועממים. דינה שישבה (לבד כרגיל) בספסל מאחוריהם דחפה את ראשה בין שני המושבים ונדחפה לשיחה "מה זאת אומרת הליקופטרים?" שאלה. גבע שהיה קצת נבוך ובכלל לא שם לב שדינה מקשיבה מיהר להשיב "תאמיני לי שאת ממש לא רוצה לדעת על איזה הליקופטרים אנחנו מדברים!" נחום חיזק את דבריו "נכון דינה, את ממש לא רוצה לדעת, זה ענייני גברים!". דינה (הקרצייה) לא שיחררה והמשיכה "מה זה ענייני תעופה? בגלל שאני בחורה אתם חושבים שזה לא יעניין אותי?". גבע התחיל לאבד סבלנות "את יודעת מה דינה, דווקא בגלל שאת דוחפת את האף שלך לכל חור אני אספר לך מה זה הליקופטרים!". את דינה, כיאה לדוחפת אף חסרת כבוד עצמי וחברים לא ממש עניינו העלבונות של גבע והיא המשיכה "נו, ספר לי!". "אין בעיה" המשיך גבע, "את מכירה את זה שאת מוציאה דובון מהאף והוא יוצא חצי יבש וחצי רטוב...." דינה המזועזעת פתחה עיניה כמו שימי תבורי "לא, אני לא רוצה לשמוע את ההמשך, הספיק לי!" אך גבע לא ויתר "את לוקחת את הדובון, ומעיפה אותו באוויר (כאן הייתה הדגמה קלה של פעולת האצבע המעיפה) ואז את רואה את הדובון עף כמו הליקופטר, את מבינה?!" בשלב זה דינה הייתה עסוקה מאוד בלמצוא שקית כדי שתוכל להקיא אך לצערה ולצערם של שאר היושבים באוטובוס היא פספסה את שיעור הכימיה בו הסבירו על הריאקציה בין שקית מנייר לנוזלים עם מיצי קיבה. חבל, כי אחרי הטיול בנחל אפילו נעלי הפלדיום המסריחות ביקשו לעשות את הנסיעה הביתה בתא המטען של האוטובוס.