"את חייבת לגלות לי את המתכון של הבקר! אצלי הוא תמיד יוצא יבש!" אמרה נירית ורגע של דממה מחשמלת עמד באוויר כאילו מגהץ נפל לאמבטיה. נירית בחיים לא זרקה מחמאה לאף אחת מהבנות של מרים וכנראה שהשמחה הייתה לשווא כי המשפט המשיך כך "בגלל שאני כזאת בשלנית גרועה, הבאנו עכשיו עוזרת שמבשלת ועוזרת למנקה, את יודעת יורם התמנה למנכ"ל אז אנחנו יכולים להרשות לעצמנו..." ותקעה חיוך בסגנון גילת אנקורי בתפקיד כלשהו...
כלנית בלעה עוד גולה אבל היא כבר מזמן לא מתרגשת ויכולה לבנות קריירה על איך להעביר נושא שיחה "מישהו יודע מה אם לוציאנו?" היא זעקה לאוויר ואבא מנחם מיהר להשיב "הוא תקוע בפקק בצומת "הבן שתמיד מאכזב". "נו מה..." נירית לא יכלה להתאפק והמשיכה, "נזכה לראות אותו מתישהו לפני הקינוח! ערב חג, מה לא יהיו פקקים?! אנחנו יצאנו מהבית ב-16:00 ועוד אספנו את ים מ"אולפני ברקת", היא הולכת להופיע בפרסומת לבגדי ילדים...", כלנית לא ראתה סיבה למה לא להצטרף לחגיגה על חשבון אחיה הקטן, העיקר לא להיות בקו האש והוסיפה "מה ציפית אבא כשאתה קורא לבן שלך לוציאנו?! אם היית מעריץ את מרגול, היית קורא לו צנעני?". מנחם נעמד ואמר בתקיפות "תני כבוד לזמר הכי גדול שהיה מאז ומעולם! אמרתי לך, אף לא מילה רעה על פאבארוטי!". "את יודעת שזה מעצבן את אבא ויש לו לחץ דם" נכנסה לשיחה אמא מרים "לוציאנו לא יצא ככה בגלל השם, זה הכל בגלל הלינה המשותפת!".
בפינת הסלון אבנר ויוסי ניהלו שיחה מרתקת. "לאן נעלם הקורדרוי?" שאל יוסי. אבנר הוא מעצב ראשי בפוקס ויוסי ניסה בכוח למצוא נושא שיחה משותף. "הסינים קנו את כל הקורדרוי וכבר כמה שנים יש מחסור, הם אוגרים את כל הקורדרוי והם הולכים להציף את השוק לקראת האולימפיאדה..." הסביר אבנר. "מה יוצא להם מזה?" התעניין יוסי. "הם מנסים לגרום לקריסה בענף הג'ינס, הם עשו את אותו תרגיל עם השקפקפים, ואז הם הכניסו את הקרוקס!". "הקרוקס לא מיוצרים בקנדה?". "כן" המשיך אבנר "אבל את האבזמים מייצרים בסין!".
צלצול הפעמון קטע את מסע הירידות ובפתח הבית עמדו משפחה לא מוכרת רבת ילדים. אב המשפחה שאל "אתם יודעים איך אנחנו קשורים לסיפור הזה?". כולם הביטו אחד בשני והרימו כתפיים, דני התערב "כנראה שאתם מסיפור אחר". "חבל" אמרה האמא "דווקא יש פה ריחות טובים"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה