ברוך הבא קורבן יקר. אין לי מושג איך הגעת לכאן וגם לך אין מושג איך אתה יוצא מפה. קיבצתי לכבודי מקבץ מייצג של סיפורים שכתבתי במשך השנים. העברית לא משהו, שגיעות כתיב בשפע, הומור ככה ככה וגם אין כיבוד. אז את/ה בטח שואל/ת את עצמך, מה את/ה עושה פה?!. מצחיק... כי זה בדיוק מה שאני רציתי לשאול...

יום חמישי, 1 בדצמבר 2005

מעיל הזמש

יורם התעורר באמצע הלילה בבהלה, שוב אותו חלום שחלם כבר שתי לילות ברציפות. הוא התיישב בקצה המיטה להירגע ואחרי רגע הסתובב והעיר את אופירה. "אופירה אנחנו חייבים ללכת". "ללכת לאן? לזארה?" מלמלה אופירה. "לא אופירה, זה רציני, תקומי כבר!", "אנחנו חייבים להעיר את הילדים ולנסוע". "יורם, מה יש לך? אתה מפחיד אותי!". יורם הסתכל בעיניה של אופירה שכבר הייתה ערה לגמרי. "אופירה, אנחנו מיליונרים!... את זוכרת שהיינו אצל אחותך בפרדסיה ביום רביעי ומילאתי לוטו בדוכן ליד הסופר?", "כן, בטח!" ענתה אופירה "ליד החנות שראיתי את המעיל זמש ואמרת שהוא יפה אבל מרחיב לי את הכתפיים... דווקא אני אהבתי אותו, חבל שהמבצע עם הנקודות לא תקף עליו". "טוב, מה הקטע הזה עכשיו?, חצי סיפור הלך בגלל השטויות שלך! ביאסת לי את התחת, יאללה תעירי את הילדים, אני הולך לחמם את האוטו, אנחנו נוסעים לתחנה של צ'רלי, הוא פתוח 24 שעות!". "אתה לא יכול לנסוע לבד? מה עכשיו להעיר את הילדים?" אמרה. יורם חשב לרגע ואמר "האמת שכן, לא יודע למה לא חשבתי על זה". רץ לארון לבש את המעיל ויצא לדרך. כשהגיע לדוכן של צ'רלי ובדק את הטופס, גילה שהטופס אינו הטופס הזוכה אבל יש אצל צ'רלי אחלה בורקסים וגם סמבוסקים לא רעים בכלל ואם מבקשים הוא פורס ביצה קשה ומכניס לסמבוסק אבל חשוב לוודא שהביצים טריות, כי ביצה ששכבה כל היום יכולה להיות נגועה בסלמונלה ואז צריך להתקשר לבקש הפניה לבי"ח וכל הסרט הזה ממש לא בא טוב, במיוחד אם זה ביום שישי כי אז הקפיטריה של הבית חולים סגורה והקפה של המכונות יכול לגרום לקרעים במעיים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה