"יוסי, איך אתה מסוגל לעשות את זה? אין לך לב?" צעקה סמדר ויוסי נשאר קפוא במקום עם דלי המים ביד. "תגידי, מה את רוצה מהחיים שלי? את ביקשת ממני לעשות את זה?" התעצבן יוסי. "כן" אמרה סמדר "אבל למה ככה? לא יכולת למצוא דרך יותר הומאניטרית?". "מה כ"כ נורא בלשפוך דלי מים על קן נמלים?" ענה. "מה כ"כ נורא??? אחרי שכבר שבוע אנחנו רואים בטלוויזיה את התמונות מהצונאמי??? לא יכולת להשתמש ב-K300 או משהו?". יוסי לא נשאר חייב "K300? איך את יכולה להיות כזאת חסרת רגישות! את יודעת שסבא שלי ניצול אושוויץ!". "תגיד" אמרה סמדר "אתה לא יודע שאסור לצחוק על השואה?". "תגידי" חזר יוסי "לא אמרו לך שכשאין לך מה להגיד, כדאי שתשתקי?". "כן, אמרו לי אבל... הסיפור הזה כל כך קצר והייתי חייבת לתרום איזה משפט". "כדאי שתרגיעי, לפני שאני אתרום לך איזה סטירה!".
(אני רוצה לעצור שניה ולהבהיר כמה דברים. אני לא שוביניסט אבל למה זה היה בסדר אם הייתי כותב שסמדר תתרום סטירה ליוסי, אבל הפוך פתאום כולם מרימים גבה? - עכשיו נחזור לסיפור)
אחרי שיוסי דיבר מגעיל, סמדר לקחה את הדברים ועזבה את הבית. בקיצור כל מה שרציתי להגיד זה ש.... מממ... יש עוד אנשים שבגלל הצונאמי נשארו לבד (יוסי וסמדר למשל) ולאף אחד לא ממש איכפת!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה