"רובי" אמר יחיאל "אתה זוכר את הסיפור על ינק צינדרק צינדרוני שהתחתן עם ציפה גריפה ים פומפוני?". רובי הסתכל על יחיאל במבט תמוהה "נו אז...?". "אתה לא קולט? מדובר פה בסיפור על גילוי עריות! אתה קולט איזה סיפורים סיפרו לנו כשהיינו ילדים?!". רובי הסתכל על יחיאל ואמר "אני לא מוכן להמשיך את הסיפור הזה, זה לא יוביל לשום מקום!". "למה" תהה רובי "זה פתיח מצויין ומפה אפשר רק לעלות... תגיד אני מחפש חבר בלי חברה, אתה מכיר מישהו?". "מה אתה מחפש?" שאל רובי. "חבר בלי חברה. כבר חודש שאנחנו לא משחקים פוקר כי למונדו יש חברה אז אין לנו איפה לשחק!". רובי הופתע "למונדו יש חברה?! לא ידעתי. מה אם איציק?". "גם לאיציק יש חברה. למה אתה חושב שהוא לא בא לראות איתנו את המשחק של הנבחרת אתמול?! כי הוא העדיף לראות עם החברה החדשה שלו". רובי שוב הופתע "מה זאת אומרת, איך אפשר לראות כדורגל עם חברה? מכינים סלט גדול במקום גרעינים? ומה קורה כשיש גול?! מתנשקים?! אני לא מצליח להבין את זה!". "דווקא חברה שלו אוהבת כדורגל! היא אוהדת הפועל!" אמר יחיאל אך רובי לא השתכנע "אין דבר כזה! היא מתחזה! זה כמו שתגיד לי שמאיר מהמוסך אוהב ג'אז!". "אבל מאיר באמת אוהב ג'אז!" השיב יחיאל "ומה הקשר למאיר?". "מאיר הוא תימני" הסביר רובי "ותימנים שאוהבים ג'אז הם מתחזים. נקודה!". יחיאל הופתע "לא ידעתי שאתה כזה שוביניסט וגזען! אז לך מותר לאהוב ג'אז כי אתה אשכנזי?!". "לא! גם אני לא יכול לאהוב ג'אז כי אמא שלי לבנונית!". יחיאל אמר "תגיד, לא מיצינו את הקטע המפגר הזה של הג'אז והאשכנזים?!". רובי קימץ את שפתיו, הנהן בראשו ואמר "לגמרי!". כעבור כדקה תמימה אמר רובי "אולי אתה יודע איך קוראים לשני הברזלים האלה של המיקסר שמקציפים קצפת?". "מה, אלה שתמיד היינו רבים מי ילקק אותם כשהגננת היתה מכינה עוגה? למה אתה רוצה לדעת?". "בן דוד שלי רני בן ה-7 ליקק לפני שבוע אחד כזה ונתפסה לו הלשון, לקחו אותו לבית חולים, אל תשאל איזה סרט. הקטע הוא שאני לא מצליח לספר את הסיפור כמו שצריך בלי לדעת איך קוראים לברזלים האלה...". יחיאל חשב לרגע ואמר "אז אל תספר!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה