"בקיצור אני עוצר טרמפים ומי עוצר לי?!" שאל קובי. "תן רמז" הגיב רונן. "מה תן רמז? זה לא חידה, זאת התחלה של סיפור! בקיצור... עוצר לי אוטו עם חלונות כהים כאלה, פותח את החלון ומי אני רואה?! את אורן זריף בכבודו ובעצמו, אתה קולט?!" רונן הסתכל עליו בעין מקומצת למחצה ושאל "מי זה אורן זריף, מה הוא היה איתנו בכיתה?". "לא, אורן זריף ה... נו ה.... יש לו תמיד תמונות בעיתון והוא עשה עכשיו פרסומת למנורות". רונן המשיך בהבעה חסרת ההבנה "ובגלל זה, אני אמור לדעת מי זה אורן זריף?! אתה יודע איך קוראים לבחור בפרסומת של אלקטרה?". "איזה פרסומת?" שאל קובי "נו... הפרסומת עם הילדה הסתומה שחיה בסרט שכולם מכירים את אבא שלה כי הוא מתקין מזגני אלקטרה!". "ברור שאני מכיר" ענה קובי "קוראים לו ארנון ציקלין!". רונן המופתע הסתכל על קובי "מאיפה אתה יודע את זה?". "נראה לך שאני יודע מי זה המתקין מזגנים הזה?! אבל אורן זריף, באמת.... כולם מכירים אותו! נו... הוא מרפא בנקניקיות או משהו כזה!". "אההה..." התעורר רונן לחיים "זה עם התספורת הזאת כמו שהיה פעם לפבלו רוזנברג בתקופת סטלה מריס?". "כככן" התרגש קובי כאילו זה עתה מצא פיסטוק בשקית גרעינים "אז הוא עוצר לי טרמפ ומתברר שהוא מגיע עד תל אביב. בקיצור... אחרי איזה רבע שעה נסיעה הוא אומר לי תביא לי רגע את השעון, הוא לוקח את השעון וזורק אותו דרך החלון, באמא שלי ראיתי אותו זורק אותו". רונן המשיך להביט בקובי בסקרנות וקובי המשיך בסיפור. "כמובן שאמרתי לו שהוא משוגע ושיקנה לי עכשיו שעון חדש וכל זה אבל הוא אמר לי אל תדאג! כשהגענו לת"א הוא אומר לי בוא נעצור נאכל איזה סמבוסק. ירדנו מהאוטו, הוא מביא לי את הסמבוסק שלי, אני דופק ביס ומה אני מגלה בתוך הסמבוסק?" רונן קפץ "השעון שלך!"."לא! איזה שעון?!" התעצבן קובי "איך יגיע שעון לתוך סמבוסק?! מה אתה מטומטם?! היה שם טונה בתוך הסמבוסק!". "טונה?" התפלא רונן "אבל לא היית פעם אלרגי לטונה?". "לא הייתי פעם, אני עדיין! התחלתי להתנפח ולהיחנק שם באמצע הרחוב. הזמינו לי אמבולנס ואל תשאל איזה פאדיחות!". "ומה עם השעון, הוא החזיר לך?" שאל רונן "איזה החזיר?! הוא נעלם איך שהתחלתי להיחנק"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה