ברוך הבא קורבן יקר. אין לי מושג איך הגעת לכאן וגם לך אין מושג איך אתה יוצא מפה. קיבצתי לכבודי מקבץ מייצג של סיפורים שכתבתי במשך השנים. העברית לא משהו, שגיעות כתיב בשפע, הומור ככה ככה וגם אין כיבוד. אז את/ה בטח שואל/ת את עצמך, מה את/ה עושה פה?!. מצחיק... כי זה בדיוק מה שאני רציתי לשאול...

יום שלישי, 1 בנובמבר 2005

המצליף מלואיזיאנה

היה זה עוד לילה של ירח כמעט מלא בשדות הכותנה של לואיזיאנה. שנת הבצורת היתה קשה וניקולאס בעל החווה היה עצבני מתמיד. הפועלים השחורים סבלו מידי יום ממזגו החם ואף הרגישו זאת על בשרם כשהיה מצליף בהם בשוט מיוחד מעור קרנף. עד כדי כך סבלו ששניים ברחו באישון לילה שבוע קודם. היה ברור לכולם שבקצב הזה הסיפור לא יוביל לשום מקום אז ניקולאס החליט לשרוף את שדות הכותנה ולטוס לישראל להיות מתנדב בקיבוץ בצפון. ניקולאס ידע המון על גידולי כותנה ואלחנן רכז הגד"ש הבין זאת מהר מאוד והפך אותו למנהל העבודה של הגד"ש. ניקולאס הפך להיות אדם מאוד חביב ורגוע ואף היה מאוד מעורב בחיי התרבות של הקיבוץ. מינו אותו לשופט ראשי בתחרות משיכות החבל של יום העצמאות ואף צירפו אותו לועדת קישוטי חגים. סמדר אף היא היתה בודעת קישוט וכך נרקם סיפור אהבה גדול. הם תכננו להתחתן בקיץ והכל היה נראה ורוד כמו טוסיק של תינוק. בקיץ אף קיבל ניקולאס הצעה מפתה מהפועל גליל עליון (כדורסל) להיות המנהל האדמיניסטרטיבי (ידעתי שאצליח להשחיל את המילה הזאת איפשהו) ולהצטרף אליהם לכל משחק. ניקולאס קפץ על ההצעה וכבר שבוע לאחר מכן טס עם הקבוצה למחנה אימונים בבלגיה. בערב, כל הקבוצה יצאה לבלות בפאב ידוע בעיר הנמל אנטוורפן. אחרי כמה בירות ניקולאס הלך לשירותים לרוקן את השלפוחית, שם חיכו לו שני כושים חסונים שפתחו לו את התחת. היו אלו ג'ק וניומן שברחו משדות הכותנה. מאז ניקולאס הולך מוזר.
מוסר ההשכל (מבחן אמריקאי – התשובה בתחתית העמוד):
א.     אם טוב לך ואתה טוב במה שאתה עובד, אל תתפתה להחליף עבודה.
ב.     כשאתה צריך פיפי בפאב בחו"ל, כך איתך מלווה לשירותים.
א.     אל תתאכזר לאנשים יותר חזקים ממך.
ב.     עדיף להיות בעל שדה כותנה בלואיזיאנה מאשר מתנדב פסוק רגליים בקיבוץ.

תשובה נכונה - א' או ב'

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה