"נו ביחיאת" אמר אסי. "אתם מתכוונים לעמוד פה ולא לעשות כלום בזמן שחבר שלכם טובע?". "תראה" אמרה שרון, "אתה באמת חושב שציפלונה כמוני יכולה למשוך את דודו מהמים לבד? אם תעזור לי, אני קופצת". "כן" אמר אסי "אבל עד שאני יוריד את הג'ינס והנעליים כבר יהיה מאוחר מידי, הוא כבר מתחיל להכחיל". "וואלה, יש משהו במה שאתה אומר! יוסי מה איתך?" שאלה שרון. "אני דווקא מתאים לי עכשיו הלוויה, ככה נוכל לשבת כולנו בלילה עצובים מסביב למדורה ונספר זיכרונות, מוני יביא גיטרה ונשיר שירים עצובים כמו "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", בטח איריס תהיה שבורה ואני יחבק אותה וינחם אותה, אפשר להביא קצת תפו"א לזרוק לאש". "אתה מגעיל אותי" אמרה שרון "אתה באמת אוכל תפו"א מהמדורה עם כל הפחם הזה?". "נראה לך שאוכלים את הפחם? חותכים אותו לשניים ועם כפית אוכלים את הבפנוכו, אם שמים על זה קצת חמאה ומלח זה מעדן". "כן" אמר אסי "זה מעולה. אולי אני יביא קצת מרשמלו מהכל-בו". אסתי (שאמא שלה אחראית על הכל-בו) התערבה "לא נראה לי שיש מרשמלו, כי הם לפני ספירת מלאי וכמעט אין שם כלום". דן התעצבן "מה הקטע הזה שמרוקנים את הכל-בו לפני כל ספירת מלאי, ואז לוקח להם שבוע לספור, וזה עוד אחרי שהם מביאים עוד חמישה עובדים שיעזרו להם". "אתה לא מבין" יצאה אסתי להגנה על כבוד משפחתה, "אתה יודע כמה זמן לוקח לספור את כל המוצרים בכל-בו?". דן הגיב מיד "אם לוקח שבוע לספור את הכל-בו, אז כמה זמן לוקח לספור את רמי לוי? חצי שנה?". "אני לא רוצה להיכנס איתך לויכוח הזה" סובבה אסתי את הראש והלכה, לא לפני שזרקה "אפשר לחשוב שאבא שלך קורע את התחת בתור חצרן". גבע שהיה ילד חוץ ורק הגיע לקיבוץ שאל "מה זה חצרן?". דן שאף הוא הרגיש מחוייב לתפקיד הסביר "חצרן מסתובב עם טרקטור ואוסף את כל הכביסה המלוכלכת מבתי הילדים ומבית הזקנים". "כן" אמר גבע "ומה עוד?" "מממ..., זהו בערך, תגידו מה אם דודו? נראה לי הוא כבר מת, בואו נוציא אותו". "נראה לך שאני נוגע בגופה?" אמר אסי "נגיד למציל שיוציא אותו". שרון הוסיפה "לא נראה לי שהוא יאהב אם נפריע לו, הוא מדבר עם המתנדבות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה