היה זה עוד לילה רגיל בפאב המקומי. נמרוד (איש הסאונד החתיך) זה עתה חזר מעבודת הגברה שחורה בת יומיים אי שם במרכז הארץ, דילג לעברי בתנועות קלות כשכולו פורח כשושנה בשדה קרב אוכמניות. לאחר חיבוק גברי, תפיחה על השכם ו"מה קורה?" סטנדרטי, הבטתי בעיניו וראיתי שמשהו השתנה. זה כבר לא היה אותו אדם שהכרתי, כבר לא אותו בחור נאים הליכות ומאחורי מבט ה"אולי תתרום לי שקל" עמד בחור מבולבל, סהרורי ומסכן. לא עברה דקה והוא סינן מבין שיניו "אני מאוהב". המשפט ממנו חששתי מכל. עניתי "אני יודע" וניסיתי להחליף נושא, אך הוא לא ויתר וחזר "אני מאוהב קשות", ניסיתי להעביר נושא ואמרתי "גם אני אוהב ביצים קשות" אך לשווא. הבחור היה נחוש בדעתו לשתף את העולם בתגלית המסעירה. נכנעתי ועניתי "טוב, יש לך חמש דקות, מעכככככככשיו... תתחיל...".
הוא התחיל. "הייתי אתמול באיזה אירוע לזכר מאיר אריאל ופגשתי את נינט, ותשמע, היא מדהימה, כמו מלאך, היא כזאת מותק, אתה לא מאמין, באמת היא כזאת מקסימה ובכלל לא כמו שהיא נראית והיא פה ושם ושם ופה". הסתכלתי עליו כולי מודאג ואמרתי "עברו חמש דקות, נגמר לך הזמן!" המשכתי "הבנתי הכל, הבנתי מה קורה פה! לך תשתה משהו אני כבר יטפל בבעיה". ניגשתי לארז הברמן החתיך ואמרתי לו "תוך חמש דקות יש ישיבה של צוות חירום בחוץ ליד העץ תותים, יש אירוע חדירה וכל הצוות נפגש לדיון דחוף!". הוא שאל "קרה משהו?" ועניתי "כן, חבר שלנו בצרות אבל זה נושא רציני שדורש את התערבות כל הצוות!". בינתיים ניגשתי למיכאל ורות ועדכנתי אותם בנוגע לנקודת מפגש צוות החירום. מיכאל, פרנואיד כרגיל, נלחץ ומלמל "מה? למה ישיבת חירום? אתה מפטר אותי? אבל זה לא אני! נשבע לך שלא אני לקחתי את הג'ק דניאלס מהמחסן, נשבע לך!". "איזה ג'ק דניאלס? על מה אתה מדבר?" שאלתי. "אה.... לא.... תראה... התכוונתי לשאול על דניאלס, דניאלס סלומון, מתי אמרת שהוא מופיע?". "לא אמרתי שהוא מופיע, על מה אתה מדבר?, שתי דקות וכל צוות החירום פה בחוץ, הבנת?".
שתי דקות חלפו כמו נצח, אך הצוות התייצב בזמן כמו ירח מלא באמצע שדה של צנוניות. עדכנתי את הצוות על הבעיה של חברנו לצוות נמרוד, ולהפתעתי גיליתי שבאמת מקשיבים לי. מיכאל, שתמיד מקריב את עצמו ראשון הכריז "אני יודע איך לטפל בבעיה, לא סתם הפסקתי לעשן ואני מנוסה במצבי לחץ ואלוף בקוה-קוה דה לה אומה!". שלושתנו הסתכלנו עליו כאילו אין מחר, עשינו ערימת ידיים והכרזנו בקול "אל אל מיכאל, ישמור על כל עם ישראל!". היתה תקווה באוויר כשהבטנו בו כשצעד בביטחון ובחזה נפוח לעברו של נמרוד שישב על הבר ולאחר כעשר דקות של שיחה ביניהם, חזר לכיוונינו עם חיוך סתמי ומובס. "נו?" שאלתי "מה אתה אומר?". "האמת" אמר "האמת שהיא באמת מותק! מה לא? היא ממש חמודה, נראה לי אני מאוהב!". "טוב" אמרתי "אין לי מה להגיד על זה, אני הולך הביתה לכתוב סיפור...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה