"יו נו?!" אמרתי "סלט קצוץ דק דק, דיס איז מוקדונלדס, נו?!" הבחורה האפרו-אמריקאית הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח, חייכה חיוך אמריקאי דבילי וטיפוסי ואמרה "יו וונט סיזר סלד?". "נו, נו, נוט סיזר סלד! איי וונט ריל סלד!" התעקשתי והסברתי באנגלית "סלט אמיתי עם עגבניות, מלפפונים, בצל, שמן זית, לימון, קצוץ דק לייק אין מקדונלדס?!" "אולי תנסה בטאקו-בל?" היא ענתה. טאקו-בל, טאקו-בל? איזה סתומה חשבתי לעצמי. טסתי יום שלם לארה"ב, ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות אבל מה כל זה שווה אם אי אפשר למצוא פה סלט אחד נורמלי, לא חייב פטרוזילה, מוכן להתפשר גם בלי שמן זית אבל קצת ירקות פור גודז סייק. גילו את אמריקה עם ה"סיזר סלד" המועפן שלהם! לוקחים חסה מפלסטיק, מוסיפים קרוטונים מלאים שמן, על זה מוסיפים חצי קילו גבינת צ'דר עשויה מחלב פרה משובטת וכמובן מלמעלה שופכים רוטב לבן וסמיך שבנוסף להיותו בעל אחוזי שומן של 3 ספרות, גם יעיל לסתימת סדקים בקירות. והנה לכם מתכון לסלט בריא ומזין, מומלץ לאכול לצד אנשים וכמה שיותר קרוב לחדר מיון. "במים שלהם יש יותר קלוריות מבקולה של הארץ! ביום הראשון שלנו פה עוד התלהבתי, הקופאית במקדולדס שאלה עם אני רוצה להגדיל ואמרתי בכיף ואז היא הביאה לי דלי עם קולה וצינור 2 צול בתור קשית, ביקשתי שאחד מהעובדים יעזור לי לסחוב את זה לשולחן! בכלל הכל פה ענננננק, אפילו הציפורים פה ענקיות, כל יונה בערך בגודל של בת-יענה ישראלית ולא רק זה, גם גיליתי בדרך הקשה שהם אוכלות בשר. איזה יום זרקנו לכמה יונים ברחוב קצת לחם, הם נעלבו, הקיפו אותנו ולא הסכימו לתת לנו ללכת עד שאני לא קונה לכל אחת ביג-מק (עם גבינה). ביום השני כבר נמאס לנו מהג'אנק-פוד הטיפוסי אז נכנסנו ל"סיזלר" (שזה "אכול כפי יכולתך" של הג'אנק-פוד) וכשראיתי את הגודל של כל הסועדים במסעדה שאלתי אם יש מצב ל"הנחת ציפלונים" למה שאנחנו נשלם כמוהם (הצבעתי לה על משפחת לויתנים כדוגמא). במקום להעמיס על הצלחת הם פשוט לקחו את הכיסאות והתיישבו מסביב לבופה! "תראי את הבן שלי" אמרתי לה "הוא בן 8 והוא בערך בגודל של היד של התינוק שלהם!" (התינוק החזיק סטייק ביד, לא נראה שזה שעוד לא צמחו לו שיניים מפריע לו) ואז עלתה בי מחשבה, אם הוא היה ילד שלי והייתי נגיד שולח אותו לחדר בתור עונש, הוא בטח היה אומר לי "אבא, עוד מילה אחת ואני שובר לך את היד, עכשיו תפנה לי את הספה! אני רוצה לראות פורנו בשקט!!! שתבינו, אבי ביטר יכול לדגמן פה בגדי ילדים! איפה כל הכוסונים והכוסיות מהטלוויזיה? הכל כל כך גדול! כשבאתי לקחת את האוטו מחברת ההשכרה, הפקיד ניסה לשכנע אותי לשדרג ל"מיני-ואן" בטענה שיהיה לנו הרבה יותר מרווח ונוח אבל הסברתי לו שהרכב שביקשתי עם 7 מקומות ישיבה נראה לי מספיק מרווח לשני מבוגרים ושני ילדים. אחרי שקיבלתי את האוטו ניסיתי לדמיין מה זה ה"מיני-ואן" שהוא דיבר עליו כי ברכב שקיבלנו אפשר להכניס בשקט איזה 20 איש או בי"ס יסודי שלם מ"דליית אל-כרמל". דבר ראשון שעשינו אחרי שאספנו את האוטו, הלכנו לקנות מכשירי קשר כדי שנוכל לתקשר עם הילדים שישבו מאחורה באוטו! הרכב היה כ"כ גדול שכשהגענו לסאן-פרנסיסקו, הילדים היו עדיין בלוס-אנג'לס! ויש פה גם קטע לא ברור עם האסלות. בארץ כשאתה מחרבן, הגוש ישר צולל ומתחבא כאילו הוא מתבייש! פה זה הפוך, אם אתה לא נזהר הוא יכול.... (מאותתים לי מחדר הבקרה שכדאי שאני יעצור פה). כן.
בקיצור, נכון שיש פה הכל ונכון שהכל גדול ונגיש אבל אני כ"כ מתגעגע לפטריה ולאנשי הצפון ומבחינתי האמריקאים יכולים לקחת את האובמה הזה שלהם ולדחוף אותו לתחת. אין כמו בבית!
נ.ב.- אני מקווה שצוות הפטריה הנפלא טיפל בכם יפה בזמן שביליתי בחו"ל. אם היו פאדיחות אני מאוד אשמח לשמוע כדי שאדע למי אני צריך להפליק. בכל מקרה צ'ניה (ליאור) ביקשה שאני אציין שהיא עבדה מאוד קשה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה